Rapoo- It solutions & Corporate template

04-8458401

צור קשר

info@usha.org.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לענבר יהודית ז"ל
(20/10/1937 - 06/10/2019)     ( טו חשון תרצ"ח  -  ז תשרי תש"פ )

אמא שלי הייתה בן אדם ייחודי עוד מצעירותה. יקית עצמאית, פמינסטית, עקשנית ודעתנית יש שיגידו לא קלה. תרתי משמע, אבל אף פעם לא משעממת.

למרות שנולדה בישראל עד גיל 3 דיברו איתה רק גרמנית והתרבות היקית הוטמעה מלידה.

כבר בתיכון החליטה שהיא רוצה ללמוד בתל-אביב ועזבה את הבית וחיה אצל בת משפחה בעיר הגדולה, גם שמשפחתה עברה ממפרץ חיפה לכנרת היא נשארה בתל-אביב עד סיום הלימודים.

כיוון שצה"ל החליט לוותר לה על שירותיה, הציבה לעצמה מטרה לחסוך כסף ולצאת לטיול באירופה. (רק שתבינו זה היה ב-1960 לפני שהיו טיסות סדירות לאירופה ולפני שהמציאו את "הטיול אחרי צבא"). היא עבדה כשנתיים בעבודות שונות, מאו-פר לניקיון וכשגילתה שניתן להרוויח מתרומת דם עשתה זאת בשמחה. כדי לחסוך כסף על אוכל הייתה מתפלחת לחתונות. לטיול היא יצאה ביוני 1961 באנייה לנאפולי והתקדמה ברחבי אירופה ברכבות ובטרמפים. פעם אחת נאספה בטרמפ ברכב של שני סקוטים וכשהם נכנסו לארוחת צהריים למסעדה יקרה שהיא לא יכלה להרשות לעצמה, היא פשוט כל הארוחה סיפרה להם את הבדיחות שהיו בישראל על הסקוטים הקמצנים ולכן כדי להפריך את הסטיגמה הם שילמו על ארוחתה במסעדה.

כשחזרה לארץ הגיע לכנרת ושם עבדה עם ילדים ואחר כך עברה לעבודה בתנועה הקיבוצית בליווי יהודים שבאו להתנדב בקיבוצים, בזכות ידיעת השפות שלה: גרמנית, אנגלית וגם קצת צרפתית הסתדרה מצוין.

במשך שנים נפגשה עם כמה בחורים אך נותרה רווקה עד סוף שנות העשרים שלה (שאז זה נחשב רווקה זקנה). כאשר רן חסיד ז"ל עבר מכנרת לאושה הוא הכיר את אבא שלי ושידך ביניהם. אמא שלי תמיד טענה שמייד אחרי קריאת המכתב הראשון שאבא שלי כתב לה, היא ידעה שאיתו תתחתן, ומה שיהודית מחליטה, היא עושה.

כדי לא להאפיל על אבא שלי החליטה שיגורו באושה, אבל התחתנו בכנרת וכשאבא שלי הגיע לכנרת ביום החתונה וביקש מילד הכוונה לבית משפחת הירש, הילד הודיע לו בשמחה שהיום יהודית מתחתנת, אבא שלי ענה בשמחה שהוא החתן.

הם החליטו יחד שהם רוצים ארבעה ילדים ומייד החלו במשימה. אבא שלי הציע ששמות הילדים יהוו ראשי תיבות של שם המשפחה ואמא של הסכימה בשמחה. לאחר לידת הבת השלישית ובחירת השם ברקת (היה אז חומר הברקה בשם הזה) בקיבוץ רצו בדיחות שהשם שלי יהיה רם לבן, וריצפז לבת. לשמחתי נבחר השם רביד.

ההורים שלי היוו מופת למשפחה מודרנית פמיניסטית. אמא שלי נהגה ברכבים, ניהלה את הכסף והקניות ואבא שלי שיחק איתנו הבנות וניקה את הבית, אך את ההשכבות בלינה המשותפת הם חלקו (ככה זה שצריך להשכיב 4 בנות ב-3 בתי ילדים וגנים שונים). אבא היה מקריא סיפורים ואמא שרה שירים.

כקיבוצניקית מן המניין אמא עבדה כל השנים, בעיקר במטבח ובעבודות מזכירות, אך כמה שנים טובות ניהלה את הכלבו, ומדי כמה שנים שמאסה בתפקיד אחד עברה לאחר כולל עבודות חוץ כדי לרענן.

אמא שלי אהבה את החיים וידעה להינות מהם, אוכל, ריקודי עם, הופעות מוסיקה, סרטים וטלוויזיה כמובן. היא תמיד דאגה פעם בשנה לצאת לחופש רק היא ואבא אם בתל-אביב להשלים קצת תרבות ובכל הזדמנות שיכלה נסעה לחו"ל.

לכן לא הופתענו שביום הולדת 80 כששאלנו כיצד היא רוצה לציין את האירוע, היא הודיעה שהיא רוצה טיול ג'יפים. שוקי סוסנובסקי גייס את חבריו בעלי הג'יפים וארגן לנו מסלול מדהים במשגב ולקינוח כולנו נהנינו מארוחה טובה במסעדה. לפני כמה חודשים החלה להרגיש אי נוחות ולאחר מספר בדיקות התגלה הסרטן. אמא מייד הודיעה שאין טיפולים והארכת חיים מיותרת, ולשמחת כולנו הצליחה להחזיק מעמד לבר המצווה של בן. אתמול, לאחר חודשים של סבל היא עזבה אותנו כמו שתמיד רצתה, בשינה, בשלווה במיטה שלה.

יהי זכרה ברוך

רביד ענבר





הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות