04-8458401
צור קשר
office@k-usha.org.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
הספד מאת שמעון רכס: עודד נולד בשנת 1941 לחדווה (פרידקה) וליונה מרמרי, ממייסדי קבוץ (אז – "קבוצת" ) אושה (הנקראת על-שם העיר היהודית המשנאית-תלמודית בשם זה, ששרידיה סמוכים לנו. פירוש המילה "אושה" = "אבן-יסוד"). לעודד ולרעייתו דינה ז"ל (שבאה אלינו מאיטליה במסגרת "שנת שרות") – נולדו 4 צאצאים: סיגל, עמרי, חגי וגלעד. הם ברכוהו בארבעה בני-שילשים. כבר בנעוריו – נוצר ביננו קשר, בעקבות החיבה המיוחדת שנודעה ממנו וממני ל"שפת-עבר" ׂ(EVER). [ הערה: העברית והשם שלנו "עברים" – נקראים ע"ש הדמות המקראית "עבר", הנין של שם (בן נוח), וסב – סב – סבו של אברהם (בראשית י"א). זהו ההסבר המסורתי. חקר המקרא המודרני טוען, שהשם "עברים" נובע מן הכינוי "ע'בירו" (abiru ), שנתנו המצרים הקדמונים לעמים שנדדו ברחבי המזרח התיכון, אשר אבותינו היו כנראה חלק מהם, ויתכן כי התיאור המקראי של נדודי עם ישראל 40 שנה במדבר, משמר את המסורת של היותנו חלק מעמי ה"ע'בירו" הנוודים. לפי המסורת – עבר חי בדור בו התרחש אירוע "מגדל בבל", אותו בנו האנשים בחוצפתם ובגאוותם כדי להגיע לאלוהים, ו"להיות כמוהו". על חטא זה נענשו בכך שהאל "בלל" את שפתם (עד אז – כל האנושות דברה בשפה אחת, ועכשיו – חדלו להבין זה את זה. וכך נוצרו עמים שונים עם שפות שונות, ועד היום יש כל הזמן סכסוכים ביניהם). שם הארץ "בבל" - בא מכך, שבמקום ההוא האל הענישם ו"בלל" את שפתם. מדרש חזל"י יפה – מספר, כי עבר "שלנו" לא הסכים להשתתף בחטא היוהרה הנלוז הזה, ולכן הוא היחיד שלא נלקחה ממנו שפתו העברית העתיקה, ובשל כך אנו משתמשים בה עד היום. ועתה – לא תאמינו: פעם התחלתי לספר לעודד את מה שכתבתי בהערה זו. הוא קטע אותי, והשלים בלשונו המשעשעת את הסיפור כהוויתו – עד תומו! מהיכן זה בא לו? נותרתי פעור-פה ושמוט-לסת...] . .עודד אולי לא הוגדר כ"תלמיד מצטיין" ב"בית החינוך המשותף לגוש זבולון", אך הייתה לו חכמת חיים וידע עשיר בנושאים רבים ומגוונים – בגין סקרנותו הרבה וקריאה מאסיבית של ספרים. זכורני, כי לא פעם ראיתיו שוכב על גחונו במיטתו כשראשו מחוצה לה, ועל הרצפה מול פרצופו שניים-שלושה ספרים, כשהוא קורא בהם סימולטאנית, וידע לספר לך בפרטי-פרטים את שכתוב בכל אחד מהם (יצא לי לבדוק זאת אישית, ולהיווכח בכך להפתעתי). חוש ההומור שלו היה ייחודי. לא פעם השמיע באזני חידודי לצון, לעתים בעברית מקראית צחה, וקרע אותי מצחוק... בשנים האחרונות, בקבלות השבת שאנו ערכים בבית הוותיק. אני נוהג להביא בפניהם את פרשות השבוע, עם פירושים עתיקים וחדשים, היסטוריים ואקטואליים, לעתים קרובות היו לו הערות משעשעות, מצחיקות ושנונות, והכל, כמובן, ב"שפת-עבר" נפלאה (ולעתים – בעגה [סלנג] עברית עדכנית, שגם בה שלט למפליא). אבד לי חבר יקר, והעצב חונק את גרוני. נוח בשלום על משכבך, וימתקו לך רגבי האדמה אשר אהבת, ועליה חיית כדמות מיוחדת ומקורית. תחסר לי מאד, ידידי כאח לי. הספד מאת רוני חסיד: תמיד קשה להיפרד, שבעתיים קשה הפרידה ממי שגדל אתך והיה חבר כל השנים. עודד נולד באושה בשנת 1941, בן בכור לפרידקה ויונה מרמרי. כל חייו חי באושה. ומכיוון שהיה בן כיתתי יהיו דברי פרידה אלה שונים במקצת מהרגיל. עודד היה לקוי שמיעה. בימים ההם לא ידעו לאתר וגם כאשר איתרו לקות בשמיעה, לא טיפלו בה. לפיכך עודד לא שמע את דברי המורה וכפי הנראה שהחליט שיש דברים מעניינים יותר מאשר לשבת בכתה ולא לשמוע. הוא גילה מהר מאוד שלמבוגרים אין כוח נגדו. לדוגמה, אנחנו היינו צריכים לשבת לשולחן ולגמור מהצלחת (זוכרים שבסין יש המון רעבים), עודד פתר את החובה הזאת בכך שלא ישב אל השולחן. הוא היה מסתלק לחפש כל מיני חלקי מכונות במיזבלה, ולפיכך זכה בכינוי עודידל מחטוטל. תמיד היה חוזר לבית הילדים עם שלל חלקים ואביזרים שענינו אותו. כאשר הגיע לבסוף בערב לשולחן, חיכו לו שלוש צלחות, ארוחות בוקר צהריים וערב. עודד היה לוקח 8-10 פרוסות לחם, מורח אותן בריבה ונשכב על מיטתו לקרוא. מהמטפלות והצלחות התעלם. הוא קרא כל מה שמצא בעיקר אהב ספרים עבים, כמו כרכים של הארץ שלנו, דבר לילדים, מאורעות תרצ"ו ועוד, אלה היו נערמים לצד מיטתו עם הדברים שאסף ואני הייתי מביטה בקנאה אל הלחם עם הריבה אבל עוז רוחי לא עמד לי לנטוש את מאבקי בקרומים שבקקאו.. בקיבוץ לא אהבו את החופש שעודד לקח לו וכשגדל מעט שלחו אותו לבית ספר מקצועי. ללמוד מכונאות. לצבא לא גויס בגלל שמיעתו הלקויה ולפיכך יצא לשנת שרות ליוטבתה. כשחזר השתלב באושה במוסך. הוא אהב כל מה שקשור במכונות . בקיבוץ התהלכה בדיחה שלמוסך הגיע ג'יפ חדש והמוסכניקים פרקו אותו והרכיבו מחדש אבל נשארו להם כמה חלקים . לימים נעשה עודד מרכז המוסך ומיד נהפך המקום לאבן שואבת לכל מיני ליצנים. היו יושבים, שותים קפה ומרכלים על כל המי ומה. באחד הטיולים, כשיצאנו עם המשפחות, ניגש אלי עודד ולחש באוני: את ממציאה את כל השמות האלה של הצמחים או שהם באמת. ימים לאחר מכן שתל חנוך ניר לפני המוסך לנטנה. אחד מיושבי הקפה תהה לשם הצמח ועודד פסק " שכבנית משתרעת". עם הזמן נהיה עודד מורה לנהיגת טרקטור ואף לימד בבית הספר את הנערים. עודד היה הרבה שנים רב"ש בימים שעוד היתה נשקיה, הוא אהב מאוד את האקדחים והרובים ודאג להוציא את החברים למטווחים. לא יכולת לקבל נשק לטיול אם לא הוכחת לעודד שבחצי השנה האחרונה עשית מטווח. אחרי המוסך עבר עודד להיות אחראי על הקיטור שסיפק מים חמים לישוב. .הוא היה בא להזמין אצלי שקי מלח לניקוי המים של הקיטור ותמיד תמיד עם בדיחה או רכילות. הזמן עובר ופני הקיבוץ משתנים, הקיטור נסגר ועודד עובר לעבוד באופטיפלס. לעודד היה חוש הומור נפלא, הוא היה שחקן בנשמתו וכאשר היה באושה חוג דרמתי, היה משחקניו. הוא המציא מונחים רבים ושמות רבים לחברים בקיבוץ שתיארו בהומור את מאפייניהם והאמינו לי בקיבוץ פולני כמו אושה לא חסרו מאפיינים.. גם בנושא הבריאות עשה עודד כרצונו ואף שהרבה לבקר רופאים בסופו של דבר שמע בקולם רק אם זה התאים לו. עודד לא ניהל מעולם משק בית ולכן כאשר דינה נפטרה עבר עודד לבית הסיעוד. החבר הכי קרוב והכי טוב של עודד היה אחיו נועם. כל יום היו השניים נפגשים על הדשא שלפני הבית, יושבים ומדברים וכאשר עבר עודד לבית הסיעוד, נפגשו שם יום יום. אי אפשר לסיים כאן מבלי להוסיף שעודד היה מלך הצ'יפס באושה. חן שפירא הרופאה אסרה עליו לאכול צ'יפס בגלל כולסטרול גבוה ותשובתו הייתה ללא צ'יפס חיי אינם חיים. לעודד ודינה נולדו ארבעה ילדים סיגל עמרי חגי וגלעד. וארבעה נכדים. היה שלום עודד, חיית כלבבך, עשית כרצונך ואני מקווה שרוב הזמן גם נהנית. תנחומינו למשפחה. | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
