דפי הנצחה

ברקת:
לא היית אבא גיבור ואמיץ וגם לא גבוה וחזק,
לא היית מנהיג מלידה וגם לא ספורטאי ענק.

היית אבא פשוט מצויין- אבא אוהב ומשקיען.

איכפתי חרוץ ונבון,

שיודע לכל אירוע לכתוב ברכה וגם פזמון.

היה לך חוש הומור יוצא מן הכלל ועברית פשוט משובחת,

ידעת תמיד לתת ולא בהכרח בחזרה לקחת.

אדם של תרבות, ספר ותורה, אדם של עשייה עבודה ויצירה,

איש של חג ושל מועד, איש קורא – איש לומד.

קיבוצניק בכל רמ"ח אבריו,

וחקלאי בכל נים מנימיו.

אהבת את הארץ ופסעת בשביליה

ואיתנו טיילת בכל משעוליה,

בכל בקר שבת דרך קבע

יצאנו לראות את יפי הטבע,

עם כריכים פירות ומים בתרמיל

טיילנו בכל פינה ושביל.

ליווית אותנו בגיל ההתבגרות,

בתיכון, בתנועה ובשנת השירות,

במהלך הצבא וגם באזרחות,

השאת עצה בשקט ובפתיחות.

וכשהגיע פירקנו להינשא לבחיר ליבנו,

היית מאושר עבורך ועבורנו,

כשהנכדים נולדו- שבעה במספר,

אהבתך אליהם לא היתה תלויה בדבר.

כמעט יובל חיית עם אמא,

זוגיות מופלאה מהלב פנימה,

הפכים שכאלה לא נראו מעולם,

אך אהבת אותה יותר מכולן.

ובשנים האחרונות כשהגוף בגד

נראה כאילו נעמדת בצד,

ונתת לחיים לאיטם ללכת

עד שאתמול ליבך עצר מלכת.

לא היית אבא גיבור ואמיץ וגם לא גבוה וחזק,

לא היית מנהיג מלידה וגם לא ספורטאי ענק,

היית אבא פשוט מצויין- אבא אוהב ומשקיען.

נזכור אותך כל יום חולף, כל חודש, כל עונה,

אבא יקר- לך בשלום בדרכך האחרונה,

כי בליבנו תשכון תמיד,

בנותייך- ענבל, נעמה, ברקת ורביד.


רוני חסיד:
שלום ענבר נולד בשנת 1935 במושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל המזרחי. בגיל 3 עבר עם הוריו לקיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן והיה הילד הבכור של הקיבוץ. כנער עבר עם אמו פנינה, לקיבוץ אושה וכאן חי את כל חייו.

לאחר השירות הצבאי השתלב שלום בעבודה במטע הנשירים, כאשר נעקר המטע עבר שלום לעבוד בלול . כאשר חוסל הלול באושה עבר שלום לעבוד בגינות הנוי. חרוץ ושקט בדרכו המיוחדת. במשך השנים יצא שלום ללימודי " ארץ ישראל" במכון אבשלום וסיים את הלימודים בהצטיינות.

שלום השתלב היטב בחיי החברה של הקיבוץ, כתרבותניק וכמושך בעט, ריכז את ועדת התרבות והרבה לכתוב ל"הדי אושה". אפס, ברווקותו הממושכת הדאיג את כל החברים.(צריך לזכור שבעת ההיא, מי שעבר גיל 23 ולא נישא, נחשב כרווק זקן). בקיץ 1966 עברה משפחת חסיד מקבוצת כנרת לאושה ופתק קטן, עם השם של חברת כנרת, יהודית הירש, שניתן לשלום ע"י רן חסיד, הביא, תוך זמן קצר לנישואין. למשפחת ענבר נולדו 4 בנות, לפי הסדר מ-ע' ל-ר' : ענבל, נעמה, ברקת ורביד.

שלום ענבר, איש חביב ונעים הליכות, בעל חוש הומור, לעולם לא אומר לאו לפניה, מעולם לא משיב את פניך ריקם. השאיר אחריו מאות מאמרים ושירים, מקאמות וגם תיעוד של הנמצא בקיבוץ.

בשנת 2005, כאשר מלאו לשלום 70, הפיקה המשפחה ספר שירים בשם "ברכת שלום". הספר מכיל 10 שערים לפי נושאים ובו מאות שירים .

מכל השירים והמאמרים הנמצאים בארכיון, בחרתי לקרוא רשימה אחת שנכתבה בספטמבר 1972, כאשר חוסל מטע הנשירים:


הקינה למטע

בחג האסיף בהיאסף היבול ויאספו עצי התפוח והאגס לבית עולמם.

ויקוננו עובדי המטע את הקינה הזאת על העצים לאמור:

הפרי אושיאל על גבעותיך חלל,

איך כמשו העלים!

אל תגידו בתנובה

ואל תבשרו בחצרות מילופרי,

פן ישמחו סוחרי הפירות,

פן יעלזו מגדלי התפוח והאגס.

גבעות הנוטע, בושנה והכלמנה,

כי שם נדם קול מזמרה.

קול מזמרת רון לא הושחזה באבן,

מחוסר תפוחים ומקומץ אגסים.

יד שלום נסוג לאחור ותרמיל יעקב ישוב ריקם.

הדלישס והספדונה, היפים והטעימים,

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

משזיפים ימתקו ומענבים יטעמו.

בנות אושה, על הגרנד בכינה,

המעלה עוגות שטרודל ומעדנים על שולחנכן,

הנותן טעם לחייכן.

איך נגדעו העצים בתוך המהומה.

עץ היונתן על גבעות הנוטע חלל.

צר לי עליך פרי הקוסטיה, טעמת לי מאוד.

נעמו לי פירותיך מכל מעדני תבל.

איך אבדו מטעים ויאבדו כלי עבודה.

תנחומינו ליהודית, לבנות לנכדות ולנכדים. שלום, שלום חבר.


לפני שאני מספרת לכם קצת על אבא שלי אני רוצה להודות לאנשים שעזרו למשפחה שלנו לטפל באבא בשנים האחרונות.

להילה, טלי, אימאן, רחב וראודה על הטיפול היומיומי האיכותי והחם בבית הותיק.

לאירמית על התעסוקה והאכפתיות בחוט השני והעזרה בכל שעות היממה על כל בקשה.

לצוות הרפואי של אושה במיוחד ל-לילה וד"ר מתוקי על הטיפול המסור.

ותודה ענקית לאריה טננבאום על הליווי לאורך השנים, הביקורים היומיים והגישה החיובית שתמיד הוא מביא. אני יודעת שאבא שלי מאוד העריך את זה.

למי שלא הכיר את אבא שלי אני רוצה לספר על המשורר והסופר שהוא היה.

כשאני ואחיותי היינו קטנות כל פעם שאבא השכיב אותנו לישון הוא היה מספר לנו סיפור לפני השינה, לפעמים הקריא ספר ילדים לפעמים סיפר סיפור ידוע מהזיכרון אך בשלב מסוים הוא המציא סידרה של סיפורים על שני ילדים קיבוצניקים בשם ציפי וידידיה שעברו כל מיני הרפתקאות. מאוד אהבנו את הסיפורים וביקשנו שוב ושוב שיספר לנו אותם.

המשורר שבו התבטא בברכות שהוא היה כותב לכל אירוע קטן או גדול, ימי הולדת, חתונות, קבלת רישיון או סיום לימודים. הברכות בדרך כלל היו מחורזות ולא פעם נאלצנו לפתוח מילון כדי להבין את כל המילים שבהן.

לגיל שבעים ערכנו ספרון עם אוסף מהברכות הללו ובחרתי לקרוא לכם אחת שנכתבה לכבוד יום הנישואין ה-31 (בגימטרייה ל"א) שלו ושל אימי.


ליהודית ליום הנישואין ה- 31

יחד לצעוד במרחקים

לראות בצוותא אורות ומחשכים,

לא לכל דבר להסכים

לא תמיד באותה השעה להשכים,

לשבוע אחד עם השני מרורים וממתקים

לטעון בויכוח ולהביא נימוקים,

לענות בלשון חדה וגם בדברים רכים

מותר לטעות ולא תמיד להיות צודקים.

זאת השיטה נגיד לשואל

אך עברנו יחד שנות א"ל

כי אנו צירוף של ריאליזם ותום –

הזוג ענבר יהודית ושלום.

(18/6/99 - ד' בתמוז תשנ"ד)

הספד של כוכבה


קוראים לי כוכבה ביתו המאומצת של שלומקה.

מחברת הנוער של שנת 72.

בשם משפחתי ובן זוגי שוקי סוסנובסקי מספר מילים:

שלומקה! קשה לכתוב עליך בלשון עבר.

אתה תמיד היית ותהייה איתנו!

דברי לא נאמרים בחרוזים, אני לא מומחית.

מילותי נאמרות מהלב.

אזכור אותך כדמות שמחה חיובית וחיונית.

כדוגמה אישית לאבא למופת.

באתי אליכם מחברת הנוער. והתקבלתי למשפחת ענבר.

לא אשכח את המסירות והטיפול שלך בבנותיך, את המשחקים הסיפורים והצחוקים שליוו את גידול הילדות.

ישבתי וצפיתי בך ולא האמנתי שיש דבר כזה....

בשבילי זאת היתה השראה ודוגמה להתנהגות אבא לילדים.

היום אתה נח. חיכית לזה בתקופה האחרונה. והגעת לשקט שרצית.

נזכור אותך בליבנו באהבה.

אתה מסתכל עלינו מלמעלה ומחייך......

יהיה זכרך ברוך!!!

היה שלום.