04-8458401
צור קשר
office@k-usha.org.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
שלום סיצילר נולד בביאליסטוק בינואר 1918 למשפחה דתית מסורתית. הוא היה ציוני נלהב ומגיל צעיר היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני". בהיותו בן 20 כבר היה חבר ההנהגה הראשית של "הנוער הציוני" בפולין. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, ברח שלום מאירופה הבוערת ועלה לארץ. את ראשית דרכו בארץ עשה בניצנים ובשנת 1943 הגיע לאושה. את יונה, אשתו, הביא שלום מבית הספר החקלאי בנהלל. כאן, בעמק זבולון, הפך שלום מסיצילר לזבולוני ולימים הפכו הצעירים בקיבוץ את השם לש"ז. בשנת 1950 נשלחו לאושה שני אחים, ניצולי שואה מביאליסטוק דב ויצחק צביקלר ושלום ויונה אימצו אותם לבנים. באושה נולדו ליונה ושלום מוטי, אלי ושרה'לה. בשנת 1979, בהיותה בשרות צבאי, נהרגה שרהל'ה בתאונה. שלום השתלב בעבודה בכרם ובמטעים, אך לרגע לא זנח את פעילותו התנועתית. במלחמת השחרור ריכז ש"ז את תנועת הנוה"צ בישראל. ש"ז הרבה לעסוק בעיסקי ציבור, הוא היה חבר במרכז המפלגה הפרוגרסיבית, ולימים העביר את פעילותו לתק"ם. הוא היה גייס באיחוד הקבוצות והקיבוצים, חבר במוסד לבוררות, עורך האיגרת, חבר בדירקטוריון של עיתון "קיבוץ", בוועד המנהל של בית לוחמי הגיטאות,חבר במרכז מפלגת העבודה ובמרכז התק"ם ותמיד מדבר, מתלהב, רהוט ולא מוותר. באושה היה גזבר 7 שנים, פעמיים היה מזכיר, עורך וכותב של הדי אושה ועוד. כחובב קריאה נלהב שימש ש"ז בתפקיד הספרן שנים רבות. שלום היה גבאי בית הכנסת באושה ובנים רבים למדו אצלו את ההפטרה ועלו לתורה. בבית הסיעוד שהה שלום בגלל בעיה פיזית והיה בהיר וצלול עד הסוף. יש אנשים שלא מותירים אחריהם מילים כתובות וכאשר הם הולכים לעולמם הסביבה היא שמייצרת את המילה הכתובה לזיכרם. ישנם אנשים שמותירים אחריהם דפים בודדים ומתוכם אנו דולים את המאפיינים ויוצרים את הזיכרון ויש המותירים שפע של כתובים, דעות, מחשבות, תגובות ואנחנו עומדים ותוהים מה? מה מכל זה לקחת, מה מכל זה מאפיין את האדם במה לבחור? שלום זבולוני הותיר אחריו אלפי דפים כתובים ואני, שצריכה לבחור עומדת נבוכה, מה המאפיין? האם לבחור ממאמר לעיתון המקומי "הדי אושה", או לקחת ממכתב לעיתון "קיבוץ" , או שמא ממכתב נזעם למערכת עיתון יומי. או אולי מאחד מהמכתבים הרבים שנכתבו לאנשי ציבור, לשרים, לראשי התנועה, לבעלי תפקידים היושבים על הקופות? לרבנים או לסתם חברים? ואולי מה שמייצג את שלום הוא דווקא מכתב מראשית דרכו התנועתית . בכל נושא אפשר למצוא מאמר , מכתב, הבעת דעה. הררי תיקים נערמו ברשותי ואני תוהה? שלום זבולוני לא היה סתם איש, הוא לא היה עוד חבר קיבוץ , שלום זבולוני היה "מוסד". השם "קיבוץ אושה" הוליד בד"כ תגובה - אה! זבולוני!! . אז איך סופדים למוסד? שלום היה מיודד מאוד עם הורי עוד מהתקופה שהיה חבר בהנהגה הראשית של תנועת "הנוער הציוני" בפולין. והיה בא ויוצא אצל הורי לשיחה בענייני דיומא , לדיון כלכלי עם אבא, לדיבור על ערכים ומהלכים. לכן אני רוצה להגיד מספר מילים אישיות. לספר על קצה המזלג על ש"ז שאתם לא הכרתם. לשלום היה חוש הומור ומעשי שובבות ומתיחות היו חביבים עליו . בראשית דרכו באושה היה שלום כורם. אנחנו הילדים היינו יוצאים לבציר בתקופת החופש הגדול ומאחר ושלום היה חבר של הורי, זכיתי ונבחרתי על ידו,לבצור מולו. הוא היה זריז כשד, בוצר במהירות מדהימה, אני עוד מדשדשת בתחילת השורה והוא כבר שועט לקראת סופה. אצלו הארגזים נערמים ואצלי בצורת, רק משום מה האשכולות שנשארו לי לבצור היו תמיד מלאים בענבים רקובים ואילו אצלו הם היו נקיים וממלאים ארגזים. לימים שאלתיו על כך והוא הסתפק בחיוכון מתחת לשפם ואמר לי שצריך לדעת איך לבצור. שלום הכניס פעם אבן ענקית לחברה שהשאירה את חבילת הכביסה המלוכלכת שלה בכניסה לחדר האוכל- שתסחוב . הוא סילק לחברה שחלצה נעליים מתחת לשולחן נעל כדי שתלך לביתה רק עם נעל אחת ועוד ועוד. בשנת 1975 החלפתי את שלום בגזברות. הטיולים עימו בתל אביב היו ריצה מטורפת ממקום למקום. הוא התעקש לעבור באדום (לא בנהיגה חלילה, הרי כולם יודעים שלשלום לא היה רישיון נהיגה) אלא במעבר חציה. הוא מצא את הדבר מאוד משעשע. תמיד היה אומר : מה החוכמה לעבור בירוק!! באשראי המרוכז הסביר לי שאם לא אקבל כסף כדאי לי לבכות, כי מי יעמוד מול דמעות של אשה? ואילו אני טענתי שבעזרת חיוך משיגים יותר. הוא היה נחרץ מאוד בדעותיו ומאוד קשה לשכנוע. את הוויכוחים עימו תמיד הייתי מסכמת ב"אתה הולך בנעליך ואני בנעלי". ש"ז ראה את עצמו כ"שומר החומות" על ערכי הקיבוץ בכול התנועה הקיבוצית ובאושה בפרט. פעמים רבות כשעמדנו בפני שינויים, שאלנו את עצמנו "מה יגיד ש"ז" (למרות שידענו בדיוק כיצד יגיב). ש"ז התנגד מאוד לקיבוץ החדש. בבית הסיעוד היה מקניט אותי ואומר "זה לא קיבוץ ולא חדש" ושכנע את כל באי הבית להצביע נגד השינוי. שלום היה שייך לדור ששם את המדינה, את הקיבוץ ואת ההתיישבות לפני צרכיו האישיים. דור שכרך את ההגשמה העצמית בזו של המדינה וראה בזה את חזות הכול. דור שהולך ונעלם. בלי ש"ז קיבוץ אושה הוא מקום משמים יותר, בלי ש"ז קיבוץ אושה הוא כמו אתר ללא האייקון. שלום חבר!! ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים. רוני חסיד
| |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
|
