דפי הנצחה

איריס, אהבה שלי אמא של הילדים שלנו. 30 שנה ביחד, חתיכת חיים. Sunday bloody Sunday, יום ראשון הארור שלקח אותך ממני ומהבנים בשרירותיות מכאיבה.

הכרנו לפני 30 שנה בקיבוץ. הבטחת לי שהחיים איתך לא יהיו משעממים, וואו איזה אנדרסטייטמנט, כמה דברים עברנו ביחד ויצאנו עם הראש למעלה, לא הסכמת לקבל שום תוצאה אחרת. הוצאת אותנו לטיולים משפחתיים, בילינו בחו"ל ובארץ וניסינו הכול, לא משעמם כמו שאמרנו.

את האישה הכי חרוצה ומשקיעה שאני מכיר, לא נתת לשום דבר לעצור אותך, כל דבר שהחלטת עליו שיקרה לא העז לחשוב אחרת, הלכת עם האמת שלך עד הסוף. פה ושם שלמת על זה מחיר אבל זה לא הפחיד אותך. כל מה שעשית היה בשבילנו הבנים ואני, לא לקחת לעצמך כמעט כלום. בידיים הקטנות שלך בנית את הבית ויצרת גינה משגעת יש מאין

אהבת חיות ודאגת להן בכל נימי נפשך, כמה חתולים וכלבים עברו אצלינו, קשה לספור, אפילו טליה קטנה פצועה הבאת לנו

היית העוגן של החברה מסביבך, כולם רצו להיות איתך. כשעברת לעבוד בחינוך גיל הרך כבשת את ההורים והילדים, כמה ילדים רצו לבוא אליך במקום ללכת עם ההורים הביתה ולקחת אותם שההורים יוכלו לנוח.

הבית והגינה היו הלב שלך, שעות ארוכות עבדת בגינה ויעידו החברים שפגשו אותך מסתובבת בלילה עם פנס על הראש. לא פחדת מכלום ולא פחדת לנסות, יצקת תוכן לכל פריט שמצאת, כל דבר הפך לפסל בגינה או קישוט בבית. השקעת את הלב והנשמה להפוך את הבית למה שהוא עכשיו, בשביל הבנים, למען העתיד שלהם. היית כל כך גאה בנו ומאושרת שסיימנו לשלם את תשלומי השיוך, זה הרגיע אותך, העתיד של הבנים מסודר. כל מהמורה בדרך, כל כאפה שחטפת, רק חיזקו אותך והגבירו את הנחישות שלך לנצח.

אחרי תקופה קשה סוף סוף דברים הסתדרו לך בעבודה ובחברה, היית חוזרת מאושרת מהעבודה, וצוחקת, והיה לך צחוק מתגלגל ומדבק.

ופתאום בא האסון, בשתי דקות איבדתי את אהבת חיי, "עד שהמוות יפריד בינינו", אבל למה כל כך מילולית? ולמה כל כך מוקדם, מה בוער? יש לך עוד כל כך הרבה שנים. חתמת על כרטיס אדי ורצית לתרום אברים להצלת חיים. הבוקר קבלתי הודעה מבית החולים, שאברים מצילי חיים שתרמת הושתלו כבר בלילה אצל 6 חולים שונים ברחבי הארץ, ואברים אחרים נשלחו לבנק לתרומות אברים. עוד לא הספקתנו להיפרד וכבר שינית לטובה חיים של אנשים זרים שיזכו לשנה טובה. איזה מתנה נתת למשפחות האלה לשנה החדשה.

אני אדאג לבנים, לבית, לגינה ולחיות. אל תדאגי, עלי. כל כך קשה לי שלא תזכי לראות את ההמשך, את כל התוכניות שעשינו ולא נספיק להשלים ביחד. אני מבטיח לך לסיים אותן, ואני אבוא לעדכן. עצוב לי וכל כך קשה להיפרד, אני לא רוצה ללכת ולהשאיר אותך פה לבד. לעולם לא נשכח אותך. אני אוהב אותך כל כך ואת חסרה לי בטירוף, החיות מחפשות אותך כל הזמן, אני מניח שכולנו נצטרך ללמוד איך להמשיך הלאה.

מוקדם מוקדם מוקדם מידי, אבל את יכולה סוף סוף לנוח. עכשיו אפשר לבכות, זה בסדר.

כתב: דרור חרמוני