Rapoo- It solutions & Corporate template

04-8458401

צור קשר

office@k-usha.org.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לחרמוני איריס ז"ל
(31/07/1972 - 12/09/2023)     ( ב אב תשל"ב  -  כו אלול תשפ"ג )

איריס נולדה ביוקנעם ב-31.7.1972, בת למרים וויקטור הרט, ואחות לארז יבדל"א. גדלה והתחנכה ביוקנעם, ובסוף 1990 התגייסה לצה"ל ושרתה בנ"מ. באוקטובר 1992 הגיעה לאושה במסגרת ס.ל.ע. (סטודנטים לומדים עובדים) וכאן גם הכירה את דרור בעלה. היא למדה הנהלת חשבונות, מזכירות ומחשבים וביקשה לעבוד בחינוך כמובן.

לאחר תקופת הלימודים נשארה כתושבת, והתקבלה למועמדות ולחברות.
ב-1996 נישאה לדרור ונולדו להם שני בנים – גיא וארי. לפני הפרטת הקיבוץ עבדה איריס במטבח, באופטיפלס ובחינוך, התנדבה בוועדה הגרנטולוגית והייתה (יחד עם דרור) אחראית על הפעלת המועדון לחבר. לאחר ההפרטה המשיכה לעבוד באהבתה הגדולה – חינוך הגיל הרך באושה ובכפר-המכבי.

איריס "של הילדים" הייתה כולה לב ורגשות – כל ילד שעבר ליד ביתה זכה לסיור בגינה האהובה ולפינוק כלשהו. היא לא יכלה לשאת סבל של בעלי חיים, והייתה מאכילה ומאמצת חתולים וכלבים חסרי בית. ביתה היה מבצרה – הבית הכתום שמשמש כנקודת ציון להתמצאות בקיבוץ. היא השקיעה שעות רבות בטיפוח משפחתה, הגינה והבית. כל פינה מטופלת באהבה ומסירות, מושקעת לפרטי פרטים. איריס אהבה עתיקות ומציאות, אותן הייתה אוספת מכל מיני מקומות, ושולחת את דרור להביא אותן הביתה.

איריס דגלה בקבלת האדם באשר הוא אדם. התייחסות לא ראויה לאנשים לא עברה אצלה בשתיקה. היא לא ידעה להבליג על עוולות ואמרה את אשר על ליבה. היא הייתה מודעת לכך – "עלה לי היוקנעם" נהגה לתאר את עצמה. היא הייתה בעלת חוש הומור חד וציני, ומודעות עצמית להתנהלותה שהביאה לפעמים ל"פיצוצים" בעבודה.

בחודש האחרון חזרה לעבוד בחינוך בכפר-המכבי, ונראה היה שמהלך הדברים מסתדר לה. ביום ראשון אחרי העבודה טרחה בביתה כרגיל – מסדרת פה, מארגנת שם. לפתע אמרה משהו לא ברור, ותוך דקות ספורות איבדה הכרה. ניסיונות ההחייאה שעשו דרור והצוות הרפואי לא עזרו. במעשה אחרון של נדיבות ועזרה לזולת נתרמו אבריה. בחטף ובגיל צעיר נלקחה מאיתנו איריס והאובדן גדול.

תנחומינו לדרור, לבנים, להורים ולמשפחה המורחבת.

ת.נ.צ.ב.ה.

 
כתב: יקי חסיד 
 

איריס, אהבה שלי אמא של הילדים שלנו. 30 שנה ביחד, חתיכת חיים. Sunday bloody Sunday, יום ראשון הארור שלקח אותך ממני ומהבנים בשרירותיות מכאיבה.

הכרנו לפני 30 שנה בקיבוץ. הבטחת לי שהחיים איתך לא יהיו משעממים, וואו איזה אנדרסטייטמנט, כמה דברים עברנו ביחד ויצאנו עם הראש למעלה, לא הסכמת לקבל שום תוצאה אחרת. הוצאת אותנו לטיולים משפחתיים, בילינו בחו"ל ובארץ וניסינו הכול, לא משעמם כמו שאמרנו.

את האישה הכי חרוצה ומשקיעה שאני מכיר, לא נתת לשום דבר לעצור אותך, כל דבר שהחלטת עליו שיקרה לא העז לחשוב אחרת, הלכת עם האמת שלך עד הסוף. פה ושם שלמת על זה מחיר אבל זה לא הפחיד אותך. כל מה שעשית היה בשבילנו הבנים ואני, לא לקחת לעצמך כמעט כלום. בידיים הקטנות שלך בנית את הבית ויצרת גינה משגעת יש מאין

אהבת חיות ודאגת להן בכל נימי נפשך, כמה חתולים וכלבים עברו אצלינו, קשה לספור, אפילו טליה קטנה פצועה הבאת לנו

היית העוגן של החברה מסביבך, כולם רצו להיות איתך. כשעברת לעבוד בחינוך גיל הרך כבשת את ההורים והילדים, כמה ילדים רצו לבוא אליך במקום ללכת עם ההורים הביתה ולקחת אותם שההורים יוכלו לנוח.

הבית והגינה היו הלב שלך, שעות ארוכות עבדת בגינה ויעידו החברים שפגשו אותך מסתובבת בלילה עם פנס על הראש. לא פחדת מכלום ולא פחדת לנסות, יצקת תוכן לכל פריט שמצאת, כל דבר הפך לפסל בגינה או קישוט בבית. השקעת את הלב והנשמה להפוך את הבית למה שהוא עכשיו, בשביל הבנים, למען העתיד שלהם. היית כל כך גאה בנו ומאושרת שסיימנו לשלם את תשלומי השיוך, זה הרגיע אותך, העתיד של הבנים מסודר. כל מהמורה בדרך, כל כאפה שחטפת, רק חיזקו אותך והגבירו את הנחישות שלך לנצח.

אחרי תקופה קשה סוף סוף דברים הסתדרו לך בעבודה ובחברה, היית חוזרת מאושרת מהעבודה, וצוחקת, והיה לך צחוק מתגלגל ומדבק.

ופתאום בא האסון, בשתי דקות איבדתי את אהבת חיי, "עד שהמוות יפריד בינינו", אבל למה כל כך מילולית? ולמה כל כך מוקדם, מה בוער? יש לך עוד כל כך הרבה שניםחתמת על כרטיס אדי ורצית לתרום אברים להצלת חיים. הבוקר קבלתי הודעה מבית החולים, שאברים מצילי חיים שתרמת הושתלו כבר בלילה אצל 6 חולים שונים ברחבי הארץ, ואברים אחרים נשלחו לבנק לתרומות אברים. עוד לא הספקתנו להיפרד וכבר שינית לטובה חיים של אנשים זרים שיזכו לשנה טובה. איזה מתנה נתת למשפחות האלה לשנה החדשה.

אני אדאג לבנים, לבית, לגינה ולחיות. אל תדאגי, עלי. כל כך קשה לי שלא תזכי לראות את ההמשך, את כל התוכניות שעשינו ולא נספיק להשלים ביחד. אני מבטיח לך לסיים אותן, ואני אבוא לעדכן. עצוב לי וכל כך קשה להיפרד, אני לא רוצה ללכת ולהשאיר אותך פה לבד. לעולם לא נשכח אותך. אני אוהב אותך כל כך ואת חסרה לי בטירוף, החיות מחפשות אותך כל הזמן, אני מניח שכולנו נצטרך ללמוד איך להמשיך הלאה.

מוקדם מוקדם מוקדם מידי, אבל את יכולה סוף סוף לנוח. עכשיו אפשר לבכות, זה בסדר.

כתב: דרור חרמוני





הוסף

"לא הספקנו להנות מכל התכנונים שהיו לנו בעולם לא אשכח את החברו ..."
רכס יפית
"איריס אהובה שלי. אני עם דמעות בלתי פוסקות, עברו כבר שבועיי ..."
טוהר


< חזרה לאתר הנצחה
usha abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות