דפי הנצחה

איריס נולדה ביוקנעם ב-31.7.1972, בת למרים וויקטור הרט, ואחות לארז יבדל"א. גדלה והתחנכה ביוקנעם, ובסוף 1990 התגייסה לצה"ל ושרתה בנ"מ. באוקטובר 1992 הגיעה לאושה במסגרת ס.ל.ע. (סטודנטים לומדים עובדים) וכאן גם הכירה את דרור בעלה. היא למדה הנהלת חשבונות, מזכירות ומחשבים וביקשה לעבוד בחינוך כמובן.

לאחר תקופת הלימודים נשארה כתושבת, והתקבלה למועמדות ולחברות.
ב-1996 נישאה לדרור ונולדו להם שני בנים – גיא וארי. לפני הפרטת הקיבוץ עבדה איריס במטבח, באופטיפלס ובחינוך, התנדבה בוועדה הגרנטולוגית והייתה (יחד עם דרור) אחראית על הפעלת המועדון לחבר. לאחר ההפרטה המשיכה לעבוד באהבתה הגדולה – חינוך הגיל הרך באושה ובכפר-המכבי.

איריס "של הילדים" הייתה כולה לב ורגשות – כל ילד שעבר ליד ביתה זכה לסיור בגינה האהובה ולפינוק כלשהו. היא לא יכלה לשאת סבל של בעלי חיים, והייתה מאכילה ומאמצת חתולים וכלבים חסרי בית. ביתה היה מבצרה – הבית הכתום שמשמש כנקודת ציון להתמצאות בקיבוץ. היא השקיעה שעות רבות בטיפוח משפחתה, הגינה והבית. כל פינה מטופלת באהבה ומסירות, מושקעת לפרטי פרטים. איריס אהבה עתיקות ומציאות, אותן הייתה אוספת מכל מיני מקומות, ושולחת את דרור להביא אותן הביתה.

איריס דגלה בקבלת האדם באשר הוא אדם. התייחסות לא ראויה לאנשים לא עברה אצלה בשתיקה. היא לא ידעה להבליג על עוולות ואמרה את אשר על ליבה. היא הייתה מודעת לכך – "עלה לי היוקנעם" נהגה לתאר את עצמה. היא הייתה בעלת חוש הומור חד וציני, ומודעות עצמית להתנהלותה שהביאה לפעמים ל"פיצוצים" בעבודה.

בחודש האחרון חזרה לעבוד בחינוך בכפר-המכבי, ונראה היה שמהלך הדברים מסתדר לה. ביום ראשון אחרי העבודה טרחה בביתה כרגיל – מסדרת פה, מארגנת שם. לפתע אמרה משהו לא ברור, ותוך דקות ספורות איבדה הכרה. ניסיונות ההחייאה שעשו דרור והצוות הרפואי לא עזרו. במעשה אחרון של נדיבות ועזרה לזולת נתרמו אבריה. בחטף ובגיל צעיר נלקחה מאיתנו איריס והאובדן גדול.

תנחומינו לדרור, לבנים, להורים ולמשפחה המורחבת.

ת.נ.צ.ב.ה.