דפי הנצחה

עם התפרקות הקיבוץ העדיף לנסות את חיי המושב ולהקים בו משק עצמאי. הצפין לשאר ישוב שבגליל העליון, התמיד שם ארבע שנים, עד שהחליט, יחד עם נושקה רעיתו לשוב לקיבוץ.

הגיע לאושה בסתיו 1945. כחקלאי נכנס לעבודה ברפת ופרק זמן גם ריכז את הענף. בשנות השישים ביקש לצאת לעבודה ציבורית ב"איחוד", והיה בין הפעילים הראשונים שהניחו את היסודות לארגון הקניות "משקי האיחוד".

מחלה הפסיקה את עבודתו בחוץ וחזר לקיבוץ, ומאז השתלב בעבודה המשרדית במזכירות, היה הדוור של המשק בחלק מזמנו, ובמירבו עסק והתמחה בנושא הביטוח הלאומי, בהקפידו לנצל את כל זכויות החברים המגיעות לנו כדין, ובעבודה זו התמיד שנים רבות.

שנים היה עם רעיתו לבד במשק, כשהבת עם משפחתה במשמר דוד והבן בבאר שבע. רב היה אושרו איפוא, כאשר לפני כמה שנים ריבה ומאיר, יחד עם שני ילדיהם, הצטרפו אלינו. איחוד משפחות זה עודדו מאוד.

כל שנותיו היה מתפלל קבוע בבית הכנסת, וכן שומע קבוע בהרצאותיו של הרב כ"ץ בחוג למשנה.

התמוטטותו הבריאותית באה כחטף, אושפז בבית חולים, משם למוסדות סיעוד והביתה לא חזר. ארבעה חודשים היה מרותק למיטת חוליו.

ליווינו אותו למנוחות בשקט ובצינעה, ללא הספד, לפי בקשתו.