04-8458401
צור קשר
office@k-usha.org.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
"נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות - אך עוד רגע ייבּול ויצהיב. כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת - קצר פה כל כך האביב." דווקא כשהחיים התחילו להסתדר ולהאיר לך פנים, פתאום הכל נגמר. כמו בחייך כך במותך – דרמה גדולה. ארי נולד לפני 47 שנים לרותי ועמוס בונה ז"ל, בן זקונים, אח לאיילת ענת ויאיר. בן זוג וחבר לחיים לאביה. כבר מהבטן היית משהו מיוחד. ההורים ניסו להרות אותך זמן רב ורק לאחר מספר הפלות אמא נכנסה להריון. היה זה ההריון הקשה ביותר שלה, וכנראה זה היה סימן לבאות. מייד לאחר לידתך אמא שלחה אותנו - הילדים עם אבא, לשבוע בסיני, יחד עם משפחת יגב, ונשארה איתך לבד בבית. כנראה ששם התחיל החיבור העמוק ביניכם. היית הילד היקר לליבה וגם זה שדרש את מירב תשומת ליבה מכל הבחינות. היית הילד הראשון במשפחה שחווה את הלינה המשפחתית, גרת עם ההורים, ואיתך הם חוו לראשונה גידול ילד בבית, על כל המשתמע מזה. גרמת לאבא ללמוד להיות אבא. לראשונה בחייו הוא הבין את משמעות האחריות ההורית. עד שאתה הגעת הוא היה רק אבא בתאוריה. אתה נתת לו את השיעורים המעשיים וגם כמה טסטים... היית ילד שונה ומאתגר. איתך חווינו לראשונה כמשפחה את נפלאות המחשב, את הטיפול הפסיכולוגי המשפחתי, את הרוק הכבד, את מצבי הרוח ואת כל הדרמות הקטנות והגדולות שהיו בחייך. הקשר שלך עם אבא ואמא היה קשר מיוחד ולפעמים גם לא פשוט. הם חשו אשמים ואחראים לבעיות הרגשיות שלך והיו בכוננות תמידית וברגישות יתר לגביך. לשבחך ייאמר שהחזרת להם טובה תחת טובה בשנותיהם האחרונות, סעדת, טיפלת , עזרת ועשית כל מה שביקשו. היית כל כך מוכשר ולצערנו גם כל כך מבוזבז . היית מוסיקאי, משורר, בשלן מעולה, אוטודידקט – היה לך ידע נרחב בכל נושא וכל דבר שעניין אותך למדת אותו לעומק עד שנהיית מומחה. היית פרפקציוניסט ובגלל הפחד להיכשל הרבה מהיכולות שלך נשארו בתאוריה ולא הגיעו לידי מימוש ומיצוי. היית טוב לב ונדיב . כל מה שביקשו ממך נתת ועשית. לא התחשבנת עם אף אחד , ומצד שני גם לא דפקת חשבון לאף אחד. היית אתה "תרצו או לא תרצו" הבעיות הרגשיות שלך היקשו על חייך וגם על חיינו. לקח הרבה זמן, כאבי לב, מתח ועגמת נפש עד שנמצא הפתרון למצוקותיך. דווקא בתקופה האחרונה היה נראה שהגעת למקום טוב ושליו יחסית מבחינה רגשית, ושמחנו עם זה מאוד. נישאת לאביה והבאת אותה לחיק משפחתנו. בחרתם שלא להביא ילדים לעולם, ובמקום זה אימצתם חתולים אליהם התנהגת כילדיך. החיבור ביניכם לא היה רק רגשי אלא גם אינטלקטואלי. תחומי העניין המשותפים, המוזיקה, המחשב, הדאגה לחיות והחוויה הגסטרונומית שהיתה אהובה על שניכם. רק בן 47. רק מחצית מהחיים. עוד היה לך הרבה מה לתת , עוד הרבה מה ללמוד, עוד הרבה לעשות ולחוות. אנחנו נתגעגע אליך כל כך. להומור שלך, לחיוך, לנוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. לתיפוף הידיים שלך, לידע הבלתי נגמר שלך, לחום ולאהבה, למאכלים שהכנת, לקול שלך כי שרת כל כך יפה. אפילו לדרמות ולתאונות שלך שהקפיצו אותנו מדי פעם. לא הספקנו שום דבר וכבר נגמר. "קצר וחטוף ושובר את הלב לחשוב שהוא תכף ידעך מבטו רק נפקח אך התחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח" אח יקר ואהוב – אתה כבר חסר. (כתבה: ענת סבגי בונה) ארי ואני נפגשנו לראשונה לפני כמעט 24 שנים, אחרי שבועיים של שיחות טלפוניות ארוכות ויומיומיות. הוא הגיע אליי לבית ההורים שלי בקרית שמונה כדי שנצא לדייט. כמובן שהזמנתי אותו להיכנס ולפגוש את ההורים שלי. רק שנים לאחר מכן, כשסיפרתי את סיפור פגישתנו הראשונה, נאמר לי שזה קצת מוזר להביא את הדייט הראשון לפגוש את ההורים... כנראה שכבר אז ידעתי שהוא האחד עבורי. במשך שניים וחצי עשורים היינו בלתי נפרדים. דרך עליות ומורדות, קשיים והצלחות, כל כולי היה עבורו, וכולו היה עבורי. הוא היה האהוב שלי, המגן והמטפל, ואני הייתי השמש, הירח והכוכבים שלו (את זה הוא היה אומר לי בגרמנית). אני לא יודעת מה לעשות עכשיו, מי יאהב ויכיל ויחבק ויעודד ויתמוך. למי אני אדאג עכשיו, כשכולי תמיד רק שלו ובשבילו, ואין מחשבה שלא כוללת משהו ממנו. איך לומדים לנשום שוב, כשכבר אין אותך. לעולם יהיה בי חלל ריק, שלא יוכל להתמלא. ואני אחכה מתוך ידיעה, שאחרי הסוף נהיה שוב יחדיו, לנצח. אתה החצי השני שלי, מי שהשלים אותי וגרם לי להיות יותר ממה שחשבתי שיכולתי להיות. חכה לי, אהוב שלי, בבקתה בקרחת היער, כשנוכל להיות שוב יחד. אני שלך תמיד ולנצח. (כתבה: אביה אלמגור בונה) | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
