|
|||||
את בית הספר אהבת - לא בדיוק את הלימודים, אלא בעיקר את החבר'ה, אותם ריכזת סביבך על הדשא עד שבשלב מסויים המורים "התמרדו", בטענה שהפופולריות שלך גדולה משלהם. בשלב זה החלטת לעזוב את בית הספר ולעבוד בכותנה בבית. הרבה תשבחות היו לך מהחברים לצוות, בעיקר בגלל חוש ההומור הידוע שלך, אבל גם משום האחריות שלקחת על עצמך. מעטים, אולי מעטים מדי, ידעו להכירכך בפרצופך הפנימי, בתשובה החיובית תמיד לאלה אשר העזו לבקש, הכשרון לשרבט שרבוטי לשון, להעניק עיטורים וציורים לכל דורש, לארגן ולרכז סביבך כל פעילות הקשורה לצעירים. היית שונה מאיתנו ההולכים בתלם - תמיד ראשון בחידושי האופנה, תמיד בלתי צפוי בהופעה: שיער ארוך, בגדים מיוחדים, עגיל באוזן. בעצם, הכל היה קליפה ומי שהצליח להתקרב ולקלף גילה נפש רגישה, המון מוזיקה והרבה כשרון לא מנוצל. ואנחנו רצינו שתהיה כמונו, להכניס אותך לשורה - ואולי בכך חטאנו לך. ת.נ.צ.ב.ה.
|
הוסף |
|
|
|
|
|