Rapoo- It solutions & Corporate template

04-8458401

צור קשר

info@usha.org.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לרכס שולה ז"ל
(19/10/1937 - 26/05/2017)     ( יד חשון תרצ"ח  -  א סיון תשע"ז )

שנתיים חלפו, שולה, מפטירתך הכואבת – כל נימה בלב דואבת, והנשמה עד אין-קץ אוהבת,

קשה עלי עזיבתך, תולי חמדתי -

כך כיניתי אותך ברוב אהבתי.

וענית לי בחיוכך הממיס, רעייתי היקרה:

"אם תולי אני – אזי לך תימון אקרא".

וצחקנו אז יחדיו עד לב התקרה!

וכך התקבעו כינויים אלה ל-60 שנה,

ולא חדלו גם כשהגענו לשיבה ולזקנה.

כילדה ניצולת שואה במלחמה – סבלת בה נוראות,

ומצאת מסתור במנזר באיטליה, מתחזה לפרח-נזירות.

אך בסופה – שבת למקום הולדתך בצרפת,

ובמהרה לתנועת "הנוער הציוני" הצטרפת,

וכך גם לקבוץ אושה הגעת,

ושפר עלי מזלי – כי בי נתקלת...

60 שנה באושר בל-יתואר חיינו יחדיו,

עד שהגורל האכזר חמד בך, ואסף אותך אליו.

ומאז – מה עצובים הם חיי ודואבים!

אך נחמה-פורתא אמצא בילדינו ובנכדינו הטובים.

דני ושני, נכדותינו הגדולות –

כבר הגיעו לפירקן, ולהעניק לנו בני-ריבעים הן בשלות.

כולי תקווה שהדבר יתרחש במהרה,

אך גם אם רק לאחר שאצטרף אליך לחיי-נצח הדבר יארע –

לא נראה בהישתהותן דבר איום ונורא.

לכל אחת מהן – חיים מלאים ומעניינים:

שני – אחות ראשית בבית חולים,

ובקרוב תבוא עם החבר שלה, עורך דין – בברית הנישואים.

דני – החלה כבר באקדמיה את לימודי ה"דוקטורציה" –

בנושא המורכב של תיווך בין-לאומי ו"דיפלומציה",

בעוד ידיד-נפשה, בן-מושב "גזעי" מגליל-תחתון –

לומד "להנדס את האלקטרוניקה" בטכניון,

ואף הם, אולי, "זוממים" להחליף טבעות נישואין בגאון.

וגם שאר בני השילשים –

משוש-חיינו הם, וב"טירוף" אותנו משעשעים.

ובאושה שלך, תולי – החיים אינם עומדים מלכת:

דירתנו, בשעה טובה, כבר לנו משויכת,

וב בוא היום, כך אני משער,

נכדתנו המקסימה מטר – בתום שירותה הצבאי תתגורר.

ויש גם תכניות מרחיקות-לכת ומרתקות לעילא –

לפיתוח יישובנו הקט, בו הקדשת מרבית חייך למשפחה ולקהילה.

נוחי על משכבך בשלווה, אפוא, אישה גדולה מרבבה,

וימתקו לך רגבי האדמה, עליה חיינו יחדיו באושר ובאהבה.

כולי תקווה, שאף-כי "גוי" גמור אנוכי, "כופר" חצוף ועז-מצח –

ייעתרו השמים לתחינתי – לבוא (בבוא הזמן) בשערי גן העדן, ולהיות עמך שם לנצח!

ולכשנתאחד – אמציני אל חזך בחיבוקים טריליון ומיליון,

וקבלי נשיקות בהמון -

ממני הקטון,

אוהבך ואהובך שמעון,

המכונה בפיך "תימון".

ויותר לא ניפרד – גם אם כל היקום יהפוך לשממון !

 

בשנת 1957 הגיעה לקיבוץ אושה קבוצה של שנת שרות.
במסגרת זו עבדו בקיבוץ עד הצהריים ואחרי הצהריים למדו עברית.  בקבוצה זו היו 7 בנות ו-   בנים. 5 בנות מדנמרק, אחת מאנגליה ואחת מצרפת.
הבנות הוכנסו מייד לעבודה במטבח ובחדר האוכל והבנים פוזרו בין ענפי המשק. בימים
ההם היה נהוג לאמץ כל אחד ואחת מחברי שנת שרות למשפחות. כמובן שנדרשה שפת תקשורת.
כידוע לכם אושה הינו קיבוץ פולני לתפארת עם פה ושם דוברי רומנית אז לך תמצא משפחה
דוברת צרפתית, מה גם שהצרפתים של אז דאגו שילדיהם ילמדו רק צרפתית. מרתה פלג,
שעבדה באותו הזמן במטבח, אמרה אני אקח שתי בנות, כי יש לי שני בנים, אוריקה ושמעון
שהיה אף הוא מאומץ אצל דודו מנחם. סיידי ושולה התחילו לבקר בבית משפחת פלג. לא עבר
זמן רב ולמרות קשיי השפה נוצרו שני זוגות לתפארת, סיידי ואוריקה ושולה ושמעון.



כשסיימה את שנת שרות, יצאה שולה ללימודים בבית
הספר למטפלות בתינוקות "אם וילד" בתל אביב ובשובה השתלבה בעבודה בגיל
הרך. לאחר מספר שנים בעבודה זו, מילאה שולה תפקיד של אקונומית בקיבוץ ובהמשך יצאה
ללימודי שיננית. שנים רבות מילאה את תפקיד השיננית באושה והייתה אחראית על פעולת
מרפאת השיניים עד שפרשה לפנסיה. שולה ניחנה בחוש הומור ציני והשתמשה בו במסגרת
עבודתה במרפאת השיניים. היא מאוד אהבה את הקן הביתי והבית תמיד הבהיק בניקיונו
למרות העובדה שהסיגריה הייתה נוכחת באופן קבוע במאפרה שלידה. כשהייתי נכנסת מידי
פעם לביתם, ציינתי שאפשר לאכול אצלם מהרצפה ושמעון לא אחראי על כך. אך בעיקר דאגה
שולה לטפח ולפנק את שמעון.
 האגדה מספרת (ואולי זו לא
אגדה) שכאשר נסעה שולה לצרפת לחודש ימים, מצאה בחזרה הביתה 30 כוסות מלוכלכות
בכיור.



במשך
השנים נולדו לשולה ושמעון עמית, רעות וחן, אשר הרחיבו את המשפחה והיום יש לשולה
ושמעון 7 נכדים.



אנו משתתפים בצער המשפחה.

ת.נ.צ.ב.ה


 

 




הוסף

""
זוכרת
""
רכס יפית


< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות יישוב רותם