דפי הנצחה

אחת ממתי מעט ההורים שעברו את תלאות המלחמה ועלו ארצה.

פרניה כמורה ניהלה בית ציוני בחו"ל, יחד עם בעלה, שהיה יו"ר ההסתדרות הציונית במקום. דאגה לשלוח את בתה לבית הספר לצעירות שבנהלל ומבלי משים בכך הכינה לעצמה בית שני כאן בישראל.

לאחר המלחמה, כשעלתה לישראל, זכתה מרילה למה שרק בודדים מאתנו זכו, באפשרות לקיים את מצוות "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה".

בבואה אלינו נקלטה בעבודה במתפרה ומשם לא משה כל ימי חייה בתוכנו, בזעת ידיה הרויחה את לחמה בכבוד. בשקט ובצנעה התהלכה כל שנותיה, לא היו לה תביעות, לא הטרידה איש, לא פרט ולא מוסד, שמחה בגורלה מסביב למשפחתה הענפה הכוללת נכדים ונינים.

כן בחייה וכן במותה נפלה למשכב ממש לימים ספורים, וחיש מהר נאספה.