דפי הנצחה

שלומית טובה, בת נחמיה ודבורה פרידר נולדה בפולין בינואר 1928. בילדותה המוקדמת היגרה המשפחה לאורוגוואי. בנערותה הצטרפה שלומית לתנועת תנועת "הנוער הציוני " באורוגוואי, ובשנת 1948עלתה כל המשפחה לישראל. לאחר תקופת הכשרה בתל יצחק עברה שלומית לניצנים המשוחררת וכאשר התארגן גרעין להקמת ישוב חדש, הצטרפה שלומית וחברה להקמת עין השלושה. בעין השלושה, פוגשת שלומית את אליהו שחזר מהשבי במצריים והיה ממייסדי עין השלושה, ונישאת לו.

בשנת 1952 עוברים שלומית ואליהו לאושה, מאחר ולהורים של שלומית, נחמיה ודבורה, לא היו תנאי חיים סבירים בקיבוץ הצעיר עין השלושה. צריך לציין ששלומית ואליהו היו צמודים ללולה וצבי, אחותה התאומה של שלומית. כך שהמשפחה מתנהלת כקבוצה. אך אחרי מספר שנים באושה מחליטים לולה וצבי לעזוב את הקיבוץ ולהרחיק לדימונה . שלומית ולולה התאומות חברות בלב ונפש וההחלטה לעזוב את הקיבוץ למקום רחוק הייתה קשה לשלומית .

שלומית אישה חרוצה מאוד וגם בת מסורה. היא מטפלת בהוריה ובילדיה ובד בבד מקבלת על עצמה את ניהול חדר האוכל ומחזיקה במשרה זו שנים רבות.

שלומית הכירה את עדיפויות המזון של כל החברים. איזו ביצה מועדפת על כל אחד, עין רכה או קשה, מבולבלת יבשה או רטובה, חביתה בלונדינית או חומה , צמחוני ליד הבשר ועוד והחברים מתרגלים חיש קל לפינוק הזה, חדר האוכל מבהיק בניקיונו וכולם מרוצים.

אך מאחר והעבודה בחדר האוכל היא לא בדיוק משאת הנפש של הצעירים, נוצר מצב שעל שלומית להפעיל את חדר האוכל עם מתנדבים. שלומית דוברת עברית וספרדית בלבד ואילו המתנדבים דוברי אנגלית נוצרה בעיית תקשורת. החברים הרגישו מיד, זה שאוהב מבולבלת פתאום קיבל ביצת עין, וזה שאוהב עין יבשה קיבל עין רטובה. שוד ושבר, קמה זעקה גדולה בקרב החברים וגם שלומית לא רוותה נחת מהמצב , אי לכך חוקק חוק : כל חיילת המשתחררת מהצבא, נותנת שנת שרות בחדר האוכל. לפיכך זכינו כולנו לעבוד תחת שרביטה של שלומית וגם אני הייתי שם ולמדתי שבספרדית אין נון בסוף מילה אלא מם בלבד. ושלומית, היא העבירה בית ספר לכולנו. תחת שרביטה למדנו לרחוץ רשתות, להבריק חלונות, לנקות ארונות וכדומה.

ברבות השנים, קשתה העבודה על שלומית והיא עברה למתפרה . בשנים האחרונות היתה בבית. לשלומית ואליהו נולדו 3 ילדים, עודד הבכור ואמנון ותמר התאומים. ולימים גם 9 נכדים. נוחי בשלום על משכבך כי בא העת.

אנו משתתפים בצער המשפחה.