דפי הנצחה

בר-לבב מאירי, המכונה אצלנו יורי או ג'ורי, נולד בשנת 1925 בבודפשט שבהונגריה. בנעוריו התחנך בתנועת "הנוער הציוני" שם ובקיץ 1947 עלה לארץ ישראל והצטרף ליישוב "מבקיעים", שהיה אז קיבוץ של "הנוער הציוני".

בשנת 1952 חדל "מבקיעים" מלהיות קיבוץ והפך למושב. בר-לבב, שהתחנך בתנועה על הגשמת הציונות בדרך של חיי שיתוף בקיבוץ – דבק בכך, ולכן עזב את "מבקיעים" והגיע לאושה עם רעייתו זהבה. קליטתם אצלנו הייתה מהירה, טובה וחלקה. בר-לבב עבד רוב שנותיו כאן במסגריה ואחר כך גם ב"אופטיפלס".

הייתה לי היכרות קרובה עם משפחת מאירי. במשך שנים היינו שכנים באותו בית. אני מאחל לכולם שכנים טובים ומסורים כאלה, שמוכנים תמיד להגיש סיוע בכל פנייה לעזרה בשעת הצורך. זכיתי גם להנות מן ההומור "ההונגרי" המשעשע של ג'ורי.

שנה אחת הזדמן לי להיות המחנך בכיתתו של בנם עוזי. המאירים היו ערים ומתעניינים מאד במצבו ובמעשיו של עוזי בבית הספר, והיו לנו שיחות רבות על כך.

גם ב"אופטיפלס", שם עבדתי בחופשות מביה"ס ומ"אורנים" נזדמן לי לשוחח לא מעט עם בר-לבב, ולהחכים משפע ידיעותיו הטכנולוגיות ומחוכמת החיים שלו.

בשנים בהן זהבה אשתו הייתה חולה טיפל בה בר-לבב במסירות רבה.

לאחרונה, בהיותי שותף לעריכת קבלות שבת ב"בית הוותיק", נפגשתי עימו לעתים, ועדיין ממש עד לפני שבועות ספורים עוד צחקתי מחידודי הלצון שבפיו.

צר לי, יורי ידידי, שלא אראך עוד, ולא אתבשם כבר מאימרות השפר שלך. תנחומי לעוזי ולכל המשפחה. ימתקו לך רגבי האדמה הזאת, יורי, שעליה חיית עשרות שנים ובה הגשמת את האמונה אשר ספגת בנעוריך בתנועת "הנוער הציוני". ונכון אמרו חז"ל: חבל על דאבדין דלא משתכחין. יורי היקר, תהיה נשמתך צרורה לעד בצרור תולדות העתים של אושה.