דפי הנצחה

מכיוון שבשנים האחרונות נהגתי להספיד את חברי אושה, אינני רואה מדוע יגרע חלקי. אי לכך החלטתי להספיד את עצמי לספר לכם שמץ מקורות חיי, ולחסוך מאריה ידידי את הצורך לחפש מספיד.

זה שאתם פה אומר שאני כבר סיימתי. סיימתי מסע נהדר, מסע חיים. ולמסע יש תמיד התחלה וגם סיום. ואם סיימתי בטוב ולא נגררתי לקראת הסיום, אשריני.

מהרגע שפקחתם את העיניים לעולם שמסביב, מתחיל מסע החיים. אני מאושרת שהייתה לי זכות להיוולד בארץ ישראל. אני שמחה שהורי השכילו שלא להישאר בפולין, אלא להגשים את החלום הציוני ולעלות ארצה. את מזלי הטוב אני מברכת שגדלתי בקיבוץ, במשפחה אוהבת וציונית.

עד כאן אמא הספיקה לכתוב. אז אני אמשיך, מקווה שברשותה.

רוני נולדה בשנת 1942 בקיבוץ אושה, בתם הבכורה של בלה ושמאי פלד ז"ל, ואחותם הגדולה של שרה ואשר המכונה "קטני". גדלה והתחנכה בקיבוץ, אהבה ספורט והיתה שחיינית מצטיינת ואלופת הארץ לנוער. שירתה בנח"ל כקצינת שלישות, שם פגשה את אבא שלנו רן ז"ל. בצבא יצרו קשרי חברות אמיצים הנמשכים עד יום. בשנת 1962 התחתנו וגרו בקיבוץ כנרת. בשנת 1966 עברו לאושה עם בנם הבכור יקי, ביססו פה ביתם והביאו לעולם את גלית, נטע ויעל (בסדר רץ).

היתה מהנשים הראשונות לעשות תואר בטכניון. מחנכת ומורה למתמטיקה, פיזיקה וכימיה במשך שנים. היתה מהגזבריות הבודדות בתנועה הקיבוצית וגם נתנה תורנות כמבשלת במטבח. פעילה בחיי התרבות, מנחת חג ה-40 ומפיקת חג היובל.

עבדה כרכזת קורסים בסמינר אפעל של התנועה הקיבוצית. יחד עם רן (ובזכות שלמה אברהם) עשו קורס צלילה ופתחו בתחביב חדש שבעקבותיו יצאו לשנתיים חופש באילת. כשחזרו מאילת ניהלה את האורחן, אחר כך היתה רכזת קניות, אחראית על הביטוח וגם על ארכיון הקיבוץ. הכינוי שלה בקיבוץ היה רוני פאפארצי על שום הרגלה לצלם במסיבות ואירועים לצרכי תיעוד.

בשנים האחרונות התמודדה בגבורה עם בעיות בריאות, בלי לוותר על שום פעילות. "עלי לא יגידו שמתתי זקנה". לאחר פטירתו של רן בשנת 2018 זכתה באופן בלתי צפוי לסיפור אהבה גדול עם עמירם גולדשטין יבדל"א ויחד חרשו את הארץ והעולם.

רוני חסיד – חלוצה פמינסטית, חובבת טבע מושבעת, צלמת, כותבת,מבריקה, סקרנית, שובבה, מוכשרת, זריזת מחשבה ופעולה בקצב מעורר השתאות. אנחנו קראנו לה "השפן של אנרג'ייזר".

מן הסתם החמצתי לא מעט דברים, אבל ברוח אמא שהתחילה את ההספד –קצר, מהיר ותכליתי. "אני לא רוצה שיבכו בהלוויה שלי" – את זה לא הצלחתי להבטיח. שלום אמא.