דפי הנצחה

שלמה נולד בעיר מיזביץ' בפלך וולין שבפולין בשנת 1914. בגיל שנתיים התייתם מאביו שנהרג כחייל במלחמת העולם הראשונה. הוא גודל בידי סבתו ואחר כך עבר לחיות עם דודו. במלחמת העולם השנייה היה במחנה עבודה ברוסיה ובסופה חזר לפולין. הוא הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", וב-1947 עלה על סיפון ספינת המעפילים "אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז". הוא גורש עם אלפי המעפילים שעליה ע"י הבריטים לצרפת ואח"כ לגרמניה, בה שהה במחנה הכשרה של תנועות הנוער הציוניות. שם הצמידו לו שתי ילדות צעירות שהוא אמור היה להתחזות לאביהן בפני השלטונות הבריטיים  - אם וכאשר יגיעו לא"י. ב-1948, חודשיים לפני הכרזת המדינה הגיע ארצה. תחילה שהה ליד כפר סבא במחנה הכשרה לחיי קיבוץ בשם "משמר הכפר". הוא קיבל מהסוכנות תעודת "מתנדב למען העם", ותעודת כבוד כמעפיל ב"אקסודוס" עליהן שמר עד יומו האחרון.

 ביולי 1948 הגיע לאושה. הוא גויס למילואים בצה"ל ושרת בו כ-18 שנה עד הגיעו לגיל 54. ב-1951 שוכנע ע"י קרובי משפחה לעבור אליהם העירה, אך כעבור שנה חזר לאושה וחי בתוכנו כל חייו.

תחילה עבד עם ביבוש (אריה) בונה, שעליו היו לו רק דברי שבח תמיד. אחר כך עבד עם ניסן קמחי במחסן התבואות (והתעלם ביודעין מאיתנו, הילדים, שהיינו מתגנבים לשם לסחוב גרעינים). משם עבר לעבוד כאיש הובלות עם הפרדה המיתולוגית "דניה" (שנרכשה עם זוגתה "שושנקה", שתיהן לכבוד דניאל ושושנה טנא). דניה לא הייתה מוכנה להניח לאיש לרתום אותה לעגלתה - אלא לשלמה, והוא לא היה מוכן להיפרד מעליה ולעבור לטרקטור. כאשר השיבה דניה הזקנה את נשמתה לבורא - למד שלמה לתפעל את ה"ספוטניק" שבנה יעקב שנהב, עד שבא אשר לב ולימדו את רזי הטרקטור. בעיקר עשה אותו אשף בנהיגת רברס, עד שריננו עליו אצלנו כי הוא מסוגל לנסוע בטרקטור רתום לעגלה עמוסה - ברברס מ"כפר אתא" ועד למטבח של אושה.

מקום עבודתו האחרון היה אצל אלי זבולוני במרכולית. עד יומו האחרון ידע שלמה לחלוק דברי תודה והוקרה לאשר ולאלי.

שלמה היה אדם צנוע לעילא. כל השנים (גם במעבר ל"שיוך דירות") סרב בעקשנות לקבל דירה משופרת יותר ממעונו הקטן, שהיה מרוהט בפשטות רבה, אך ידע גם לפנק את עצמו בדברים שאהב.

הוא היה אדם קפדן ומסודר. אהב לקרוא בספרי בריאות ויהדות שהיו לו. העריץ את הרב לאו, קרא יום יום עיתונות והאזין לרדיו, כך שהיה מחובר מאד ומעודכן בכל המתרחש בקיבוץ, במדינה ובעולם הרחב. גם בתוכניות טלויזיה מגוונות לא בחל כגון "רוקדים עם כוכבים", שבה צפה כיוון שהשתתפה בה דליה מזור, שדרנית הטלויזיה הנערצת עליו.

שלמה היה בעל זיכרון מופלא וצלול גם בגיל 98. למשל, כאשר טיפלה בו בבית החולים בתם של עופרה ודני ויילר, הוא ידע לספר בפרטי פרטים על התקופה בה שהתה כאן משפחת הרב הרפורמי ויילר על כל ילדיו, שמותיהם ועלילותיהם וקשריהם עם משפחת בונה.

שלמה היה אדם בעל נימוסים מופלגים. "תודה" ו"בבקשה" היו מילות המפתח שלו. הוא ידע לפרגן לאנשים. תמיד בירך את המטפלות בבית הוותיק ודיבר בשבחן כשהוא מכנה אותן "הנפשות הטובות".

במשך השנים תרם שלמה רבות לאושה - לא רק בעבודתו המסורה ובהיענותו לכל בקשה, אלא גם בתרומות מהצטברות כספים בתקציבו האישי שאותו ניצל מעט מאד לצרכיו האישיים. הוא תרם למשל כסף רב לבניית המרפאה שלנו, למכשור רפואי עבורה, לשיפוץ הגג של גן הילדים, ולרכישת קלנועיות לבית הוותיק ועובדות החינוך מבלי לבקש תמורה כלשהי על כל אלה והפציר לא לפרסם זאת אלא לאחר מותו.

ימתקו לך רגבי האדמה הזאת, שלמה, שעליה חיית והיית חלק בלתי נפרד ממנה ומאתנו. נזכור אותך כאיש יקר, עניו ואציל נפש.