|
|||||
מאיר גלבן, בן "שבט" הגלבנים, שהוריו הגרו בהיותו ילד, בשלהי המאה הקודמת, מלטביה שברוסיה הצארית, לארה"ב, התעכבו בדנמרק מסבירת הפנים. בעלי מלאכה היו כולם. פחחים, נפחים, מסגרים. יהודים גאים שומרי מצוות, אוהבי עבודה אלה עוררו כבוד ואהבה בקרב העם הדני, שצמא היה לבעלי מלאכה. המלך, בכבודו ובעצמו, פנה אליהם להישאר בדנמרק ולהקים בה את ביתם, ואכן כך עשו. שנה לפני מלחמת ששת הימים, ב-1966, הצטרפו מאיר וליזה אל בנותיהם, סיידי ונינה. מאיר וליזה הקימו את ביתם ברמת גן, כי רצו להיות עצמאים, ומאיר היה בעל מקצוע מעולה ומבוקש, אך בסופו של דבר, החליטו להיות על יד הבת הבכורה ועם הנכדים, באושה. מאיר השתלב מיד בעבודה ובחיי הקיבוץ, כאילו מאז ומתמיד חי את החיים האלה. היתה לו תבונת כפיים, ופתרונות מקוריים לבעיות טכניות סבוכות. כשבאו אליו עם בעיה, ראית כיצד גלגלי המוח מתחילים להיכנס לפעולה. הפסוק "סוף מעשה במחשבה תחילה" בא אצלו לידי ביטוי מובהק. כשם שכיבדוהו הגויים בגולה הרחוקה, כן כיבדנוהו אנחנו בסדנא, במפעל, בבית הכנסת ובמשפחה. יהי זכרך ברוך - תנוח בשלום על משכבך, באדמת המולדת. ת.נ.צ.ב.ה.
|
הוסף |
|
|
|
|
|