דפי הנצחה

אליעזר ליכטמן המכונה בפי חברי אושה אריך ואפילו אריצ'קו, נולד בשנת 1925 בזוביץ אשר בפולין. הבית היה בית מסורתי והקפיד על מצוות הדת ועל חינוך יהודי. על התקופה שעשה בפולין עד עלותו ארצה, לא הצלחתי לרעיין את אריך, תמיד אמר לי "תבואי אחרי העבודה" וכפי שזכור לכולנו, אריך עבד בכולבו של אושה, אחרי הצהריים ואני לא הגעתי אליו, לכן פרק זה בתולדות חייו, חסר כאן. בשנת 1948 עלה אריך לישראל וכחבר פעיל בהנהלת הנוער הציוני, הגיע לאושה. אריך למד את מקצוע המסגרות, אך לפני שדוד זלצמן הצליח לצרף אותו לצוות המסגרייה, עבד אריך, כמו כל הנקלטים, בגן הירק. שם בין הכרובית לגזר, ראה צמה בלונדינית והתאהב (לא המצאתי, זה ישר מפי נעמי ז"ל). כאמור, צורף אריך לצוות המסגרייה, ובדברי ההספד שנשא לדוד זלצמן בשנת 1994, הוא מתאר כיצד טיפל הצוות בתקלה חמורה במדגריה בשנת 1950 בזמן השלג הכבד שירד באושה והמדגר ניצל הודות לתושיית הצוות, כיצד תוחזק הקיטור, איך בנו לולים, רפתות, סככות ועוד. מתוך ההספד על דוד נראה אריך כפי שהכרנו אותו, חרוץ, ישר ונאמן לקיבוץ ולערכיו. אחרי המסגרייה עבר אריך לתפקיד מרכז הקניות, אחר כך לניהול הכולבו ומשם לאופטיפלס. בשנים האחרונות השתתף אריך בלימודים אשר בדורות ושבע מהם הרבה נחת.

התרבות היהודית והישראלית הייתה חשובה לאריך מאוד. הוא לא היה מרבה בדיבור או בכתיבה וגם במעט שכתב ציין זאת. אך במאמר בודד משנת 1988, מכהה אריך בבני המצווה על כך שהמוסיקה והריקודים היו לועזיים ותוהה האם השירה הישראלית כה דלה שאסור להביאה והאם הריקוד הישראלי כה עני שאסור להראותו במסיבה? ואומר:" מצפוני לא יהיה שקט כשריד שארית הפליטה, אשר בגאווה נשאתי את יהדותי, נלחמנו וזכינו למדינת ישראל עצמאית וכחבר קיבוץ שאני חי בו- שבמסיבה יהודית יהיו כל השירה והריקודים זרים לשפתנו".

בסוף שנות התשעים החלו אריך ונעמי לתרגם עבור "יד ושם", מפולנית לעברית, עדויות של ניצולי שואה. הרושם שלהם מעדויות מזעזעות אלה היה חזק ומרגש עבור שניהם ורשמים מהעדויות העלה אריך על הכתב. אריך ונעמי היו נדבך חשוב לבניית קיבוץ אושה. חברים שחיו את הרעיון הקיבוצי ותרמו ככל יכולתם להצלחתו.

לאריך ונעמי נולדו 2 בנים, זאביק וחיים ז"ל ו-6 נכדים.

אריך, חיית חיים מלאים והגשמת את חלומך. תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים. אנו משתתפים בצער המשפחה .