Rapoo- It solutions & Corporate template

04-8458401

צור קשר

office@k-usha.org.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לאבאי מרילה ז"ל
(02/03/1919 - 23/08/2012)     ( ל אדרא תרעט  -  ה אלול תשעב )

מרילה
אבאי נולדה בפולין בשנת 1919. כבר בצעירותה ידעה מרילה שאינה רוצה להישאר בפולין.
היא הצטרפה  לתנועת "הנוער
הציוני" וכשמלאו לה 18 שנה, עלתה לארץ. בהיותה בחורה צעירה ונמרצת, הופנתה
לנהלל לבית הספר של חנה מייזל ללמוד חקלאות וניהול משק בית. בתום הלימודים הצטרפה
מרילה לקיבוץ ניצנים ובשנת 1941 הגיעה לאושה. בעבודה מצאה מרילה את מקומה בלול ובו
התמידה באושה 45 שנים.



כאשר
חברה או חבר מתמידים בענף אחד כל כך הרבה שנים, הופך הענף לנושא המרכזי בחייהם.
סיפורים רבים ואנקדוטות נשזרו בעבודתה של מרילה בלול ואציין רק מספר מהם.



בשנות
הצנע התהלכה אגדה באושה שמרילה הצליחה לטפח זן של תרנגולות המטילות חצאי ביצים.
כהוכחה לכך שמשו חצאי הביצים שהוגשו בארוחות בחדר האוכל. מרילה הייתה גם אחראית על
בית החולים של התרנגולים. כל בוקר הייתה עושה סיור שם ואת התרנגולים החולים הייתה
שוחטת ושולחת למטבח. ללמדכם שהטענה שאם
זכית ואכלת בתקופה ההיא עוף, סימן שאתה חולה או שהעוף
חולה - טענה זו נכונה.



בשנת
1953 הצליחו בקיבוץ אושה לייבא מארצות הברית 1440 ביצי לגהורן לטיפוח. מרילה לקחה
על עצמה את המשימה והתמידה בה עד 1985. מרילה, בדייקנותה ומסירותה הצליחה להביא את
הטיפוח באושה למקום ראשון בארץ. בשנת 1966, כשאירן הייתה עדיין פרס, ייצא קיבוץ
אושה משלוח ראשון של תוצר הטיפוח לשם ועוד שנים היינו ממשיכים ומייצאים לפרס.
למרילה היה משפט מפתח (שנאמר כמובן בפולנית) והוא:" העין של בעל הבית משמינה
את הבקר" ז"א כל יום וכל שעה יש להשגיח על התרנגולות והיא קיימה זאת
הלכה למעשה.



לול
היוחסין באושה היה שם דבר בארץ ותהילתו לא פסחה גם על בני המקום, שהתקווה לזכות
במנת עוף הייתה רחוקה מהם בגלל בריאותם התקינה. בין הילדים התהלכה שמועה שמרילה
מכירה באופן אישי כל תרנגולת. שמועה שהוכחה כנכונה אחרי הקומזיץ הראשון.



דייקנותה
הרבה של מרילה ומסירותה הביאוה לא פעם לסכסוכים עם מרכזי הענף ששמו בראש מעיניהם
את הצורך להתפרנס ולא את הצורך לדייק. מן הראוי לציין שלמרות המריבות  וחילוקי הדעות השכילו החברים להישאר ביחסים
טובים.



צריך
לציין שהלול היה ענף משפחתי במשפחת אבאי שקיימה את האמרה "והגית בו יומם
ולילה". מאחר וגם אברמל עבד בלול ואף ריכז אותו 20 שנה, היה הלול הולך עם
הזוג הביתה, לשיחות, לארוחות ואף לשינה. לילדים היה הלול סיוט לא קטן. איילת מספרת
זכרונות מהילדות על מגפות ניו-קאסל בהן הרגישה שהעולם הולך להחרב ובטענה של טראומת
ילדות זו לא עשתה איילת תורנות במדגריית רמת
יוחנן (אולי בגלל זה המדגריה נסגרה).



למרילה
ואברמל נולדו באושה 3 ילדים: איילת, רבקה ומוטי. 10 נכדים וזכתה מרילה לראות גם
נינים. 



ברצוני
להוסיף עוד מילה אחת: דור הולך ודור בא , מרילה שייכת לדור שכל שאיפתו הייתה להקים
כאן מדינה ליהודים. דור שלא ביקש לעצמו הטבות, דור שלא עסק בנדל"ן, לא חיפש
רמת חיים גבוהה ולא היה רעב לעוד ועוד. הנדע אנחנו, הדור הבא לשמור על כל אלה?  ימים יגידו.



היי
שלום מרילה. תנחומינו למשפחה.





הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
usha abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות